רש"ש על יומא ל״ו

1 רש"י ד"ה אבל מן החליפות. ומשך כו' עשר אמות ממזרח כו'. בבית ראשון כן היה כמבואר במלכים א ו ג אבל בבית שני היה י"א אמה כדאיתא בפ"ד דמדות מ"ז ועמש"כ שם בס"ד. ונ"ל להגיה אחד עשר אמה:

2 רש"י ד"ה ועל עולה. וגם נתתיו כו' מע"ר ולגר ליתום כו'. כצ"ל:

3 שם ד"ה רע"א. אם כו' ומיתות ב"ד הרי עונשן אמור אם על ל"ת כו'. ק"ק דלמא במזיד ולא אתרו ביה. ובל"ת מ"ל גם בשוגג :

4 גמרא דרע"ס תעזוב מעיקרא משמע. ונ"ל משום דתעזוב משמעו הנח לפניהם והם יבוזו כדאיתא רפ"ד דפאה. וכשכבר הן ביד בעה"ב הדין שיחלק כדאיתא שם. ובירושלמי הביאו הר"ש שם ר"ש בר אבדימי בעי כילה שדהו איתמר חזרה פאה לעמרים אפילו כן בעה"ב מחלק בידו כו':

5 גמ' שם וכן בדניאל הוא אומר חטאנו ועוינו והרשענו כו'. כצ"ל:

6 גמ' שם אלא מהו שאמר כו'. וקרא דוהתודה עליו כו' נ"ל כיון דכתיב לכל חטאתם ולא וכל משמע דה"ק שיצרף בוידויו העונות והפשעים לכל החטאות שיאמר קודם להם: אח"ז ראיתי שקדמני בזה הרש"א בח"א :

7 גמ' שם עשה להם זדונות כשגגות. מפירוש רש"י נראה דר"ל שתכפר להם הזדונות כמו שאתה מכפר על השגגות. והתור"ע לקמן בפ"ד אות כ"א לא הבין כן ולכן העלה בצ"ע ע"ש:

8 גמ' שם פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים כו'. ק"ל הא מ"מ סתם מתניתין כר"מ וקי"ל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם עיין ב"ב ס"ד עט בפי' רשב"ם ובחולין נה ב בתד"ה בלשון ובמש"כ בב"ק כט בס"ד ומזה ק"ל ג"כ על פסק הרמב"ם בפי"ד מהל' מעה"ק הי"ג לענין ב"ת דג' רגלים דל"ב כסדרן נגד סתם מתניתין משום דאתיא כר"ש ורבים פליגי עליה בברייתא. ורש"י בסוכה נה כתב טעם שיסדו מזמור ולרשע כו' בחה"ס משום דהוא זמן ב"ת לג"ר כסדרן. אולם הכ"מ כתב עוד ט"א על שלא פסק כסתמא דמתניתין ע"ש ואכמ"ל ולכן נ"ל דגי' שלפנינו לקמן סו במשנה עקרית ודלא כהתוי"ט והגרי"פ שם. ואע"ג דכר"מ תרי סתמי וכרבנן חדא הא אמרי' ביבמות קא ב ובקדושין נד ב מה לי חד סתמא מה לי תרי ועיין חולין מג תד"ה והאר"י. ואמרינן בסנהדרין לד ב ובנדה נ סתמא דרבים עדיפא:

9 גמ' שם מאי ואם נפשך לומר כו'. לכאורה י"ל בפשוט משום דר"י דריש לקמן מ ב במשנה דלכפר דבשעיר המשתלח ר"ל ג"כ כפרת דמים: